הגיגים של עידן לשבת

בסוף השבוע תכננתי לכתוב על מחשבות עמוקות ופילוסופיות, אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד.

מה שחשדתי שהוא וירוס התברר כשבר פנימי בשן, שעשה בלגן וגרם גם לדלקת בסינוס. אז עם כל הכבוד לפילוסופיה — וכבודה במקומה מונח — הבריאות חשובה יותר, ואנטיביוטיקה משבשת את דעתו של אדם. או לפחות את דעתי.

התעוררתי בשישי בבוקר עם לחץ באזור הלסת ופניתי ללקוח ותיק שלנו לשעבר, שדאג לקבל אותי מיד. איזה כיף לקבל טיפול ממקצוען. תמיד הייתה בינינו הערכה הדדית. השם שמור במערכת.

מדי שנה בתקופה הזאת מתקיימות תצפיות כוכבים בדרום הארץ. הרעיון פשוט: מוצאים מקום חשוך באזור מצפה רמון, ובשעה הנכונה מתגלה הקסם שבשמיים.

בשנה שעברה חברה טובה הציעה שנדרים לטובת תצפית, אבל האור לא נגלה לנו. במקומו קיבלנו את קסמו של החושך.

אוי, כמה שאני אוהב חושך. חושך מצרים. חושך מוחלט.

נדמה לי שגיליתי את החושך בימיי הראשונים בחיל השריון, ושם למדתי למצוא בו קסם.

כך אני ישן מדי לילה. החושך מרגיע אותי ומאפשר למחשבות שלי להגיע לאן שהן צריכות. כך אני אוהב לסיים את הימים הארוכים והאינטנסיביים שלי. כך הגוף מקבל איתות שהגיע הזמן להירגע ולהנמיך מעט את הווליום.

אז מהו בעצם חושך? בסך הכול מצב שאין בו אור.

אני יודע שרבים פוחדים ממנו. כנראה יש לכך שורשים היסטוריים, ואולי זה קשור לעובדה שבני אדם אינם מצטיינים בראיית לילה.

גם אני כבר לא רואה היטב בחושך, אבל בימיי כמפקד טנק ידעתי להוציא את הראש מהצריח ולנווט לא רע בלילות חשוכים — או חשוכים חלקית.

נעזרנו באמצעי ראיית לילה לאיתור מטרות רק כשלא הייתה ברירה, מפני שהם מסנוורים את העיניים, ואחר כך קשה עד כמעט בלתי אפשרי לראות בלעדיהם.

אבל כנראה שזו אינה הסיבה היחידה לפחד שלנו מהחושך. אולי מסתתר בו גם הפחד מהלא נודע.

מערכת הראייה שלנו מסתגלת לחושך בהדרגה. אם נותנים לה זמן, מתגלים לעינינו עוד ועוד פרטים שלא ראינו בהתחלה.

מבחינתי, זה ממש כמו בחיים.

פעמים רבות אנחנו מגיעים למקום חדש — עבודה חדשה, סביבה חדשה, רכב חדש או כל דבר אחר שדורש הסתגלות — ובהתחלה זה קצת מלחיץ.

הטיפ שלי הוא לעצור לרגע. לנשום, לקחת אוויר, להוריד את הדופק ולאפשר למערכות שלנו להסתגל. לא פעם, מה שמתגלה לפנינו אחר כך הוא קסם.

בחושך, התגובה האוטומטית שלנו היא לומר: ״אני לא רואה כלום״.

ואז, פתאום, מגיע הקסם. עוד פרט ועוד פרט. שאר החושים מתחדדים: אני מריח יותר, שומע עוד צליל ומרגיש דברים בידיים.

אז הטיפ שלי לשבוע הזה הוא פשוט להיות.

להיות בכאן ועכשיו — באור או בחושך — וליהנות מהרגע. ואם לרגע הדברים אינם ברורים, להמתין עוד דקה ולאפשר לגוף ולראש להסתגל.

כי מה שנראה מאיים ומפחיד לפני רגע, עשוי בתוך רגע נוסף להרגיש מוכר. אפילו כמו בבית.

תסמכו על עצמכם ועל החושים שלכם ותרשו לעצמכם להרגיש כן גם פחד.

מאחל לכם שבוע מעולה ורגוע. גם בחושך.

עידן