מילים שמכוונות עשייה

אפירמציות
לבעלי עסקים.

משפטים קצרים שאנחנו בוחרים לומר לעצמנו בכוונה — כדי להזכיר למוח לאן אנחנו רוצים להתקדם, במיוחד ברגעים של עומס, ספק או קבלת החלטות.

01

מה זו אפירמציה?

אפירמציה היא אמירה חיובית, אישית ובהווה, שמנסחת זהות, כוונה או דרך פעולה שאנחנו רוצים לחזק. היא אינה הבטחה קסומה ואינה תחליף לתכנון ולעבודה; הערך שלה נוצר כשהיא אמינה עבורנו ומחוברת להתנהגות ממשית.

לדוגמה, במקום לומר „הכול תמיד מצליח לי”, אפשר לומר: „אני מסוגל לעצור, לבדוק את הנתונים ולקבל את ההחלטה הבאה בשיקול דעת”. זה משפט שהמוח יכול לפגוש — והגוף יכול לתרגם לפעולה.

02

למה זה חשוב?

מיקוד

משפט מדויק מחזיר את תשומת הלב למה שנמצא בשליטתנו ולצעד הבא שאפשר לבצע.

שפה פנימית

הוא עוזר לזהות דיבור עצמי אוטומטי ולהחליף אותו בניסוח מציאותי, תומך ומקדם.

עקביות

חזרה על כוונה, יחד עם פעולה קטנה, יכולה להפוך ערך מופשט להרגל עסקי יומיומי.

03האפירמציה שמקבלת את פניי

זה הדבר הראשון
שאני רואה בבית.

את האפירמציה הזו בחרתי להציב ממש בכניסה לדירה שלי. בכל יציאה ובכל חזרה היא מזכירה לי שלא מדובר בעוצמת המכה — אלא ביכולת לספוג, להמשיך לנוע קדימה ולא לוותר.

״זה לא כמה חזק אתה מכה. זה כמה חזק אתה מסוגל להיפגע — ולהמשיך להתקדם.״
אפירמציה מצוירת על הקיר בכניסה לדירה של עידן פולמן, לצד דלת הכניסה
הקיר בכניסה לדירה שלי — תזכורת יומיומית להמשיך קדימה.
04מייקל ג׳קסון והמילים שמאחורי הבמה

לפני הביצוע,
נבנית האמונה.

בסרט Michael מוצגת סצנה שבה מייקל עוצר לפני הביצוע ומשתמש באפירמציות כדי למקד את התודעה, להזכיר לעצמו מי הוא ולכוון את האנרגיה לקראת היצירה. הקטע הקצר ממחיש שאפירמציה איננה רק משפט יפה — היא טקס פנימי שמקדים פעולה.

לצפייה בקטע ב־YouTube ↗
05נושאים

אפירמציות לפי נושא.

בחרו את הנושא שפוגש אתכם עכשיו.

01
הנושא הראשון

פחד

פחד הוא מידע, לא הוראה.

לפעמים הפחד מזהה סיכון אמיתי ולפעמים הוא פשוט מגיב לחוסר ודאות. התפקיד שלי הוא להקשיב לו, לבדוק אותו — ואז להחליט בעצמי.

אני יכול לפחד ועדיין לפעול.

אומץ עסקי הוא לא להרגיש בטוח. הוא לדעת שאין ודאות ובכל זאת לקבל החלטה.

אני לא צריך לדעת שההחלטה נכונה. אני צריך לדעת למה קיבלתי אותה.

החלטה טובה יכולה להסתיים בתוצאה רעה. אני שופט את עצמי לפי איכות החשיבה, לא רק לפי התוצאה.

אני לא צריך לנצח בכל מהלך כדי לנצח במשחק.

יהיו מוצרים שלא יעבדו, עובדים שלא יתאימו, השקעות שלא יחזירו את עצמן ולקוחות שאאבד. עסק נבנה מסך ההחלטות, לא מהחלטה אחת.

גם לא להחליט זו החלטה.

לפעמים אנחנו קוראים לזה "אני עדיין בודק", כשבעצם אנחנו פשוט מפחדים. לדחייה יש מחיר בדיוק כמו לפעולה.

לא כל מה שמפחיד אותי הוא מסוכן.

צריך להבדיל בין סיכון אמיתי לבין אי־נוחות. הרבה מהקפיצות הגדולות בעסק מתחילות במקום שבו כבר לא נוח.

אני לא מנהל את העסק לפי דעתם של אנשים שלא נושאים בתוצאות.

אני מקשיב. אני מתייעץ. אני אפילו משנה את דעתי. אבל בסוף האחריות היא שלי — ולכן גם ההחלטה שלי.

אני מסוגל להתמודד גם עם החלטה שלא תצליח.

הביטחון שלי לא צריך להגיע מהאמונה שלא אכשל. הוא צריך להגיע מהידיעה שגם אם משהו ייכשל — אדע להתמודד.

אני לא מחפש החלטות בלי סיכון. אני מחפש סיכונים ששווה לקחת.

עסק בלי סיכון כמעט תמיד יהיה גם עסק בלי הזדמנות משמעותית.