הגיגים של עידן לשבת

האמת היא שתכננתי לכתוב משהו אחר לגמרי, על מטרות ועל הדרך. אני עוד אחזור לזה. אבל בימים אלה אני צופה בעונה החדשה של פאודה, ובמקביל שמעתי חלק מהנאום של ביבי באו״ם.

ואני אומר לכם: בעיניי, זה לא מקרי שהבחירות מגיעות באוקטובר. ולא, זה לא משנה אם זה ב־7 באוקטובר או ב־27 באוקטובר.

אני לא מתכוון להיות נחמד, פוליטיקלי קורקט או כל חרטה אחרת.

בעיניי, מי שמצביע לביבי, לבן גביר, לסמוטריץ׳ ולחבריהם — סלח להם.

סלח להם על האסון הכי גדול שאי פעם היה פה. סלח להם על ההשפלה הכי גדולה שאי פעם הייתה פה. סלח להם על הפקרת החטופים שלנו ועל מה שאני רואה כאחריותם הישירה למותם של עשרות מהם, בגלל חוסר נכונות להתפשר ולהגיע לעסקה.

סלח להם על ההבטחות ל״ניצחון מוחלט״ בשבע זירות, לדבריהם, כשבמציאות אני לא רואה הכרעה.

אין הכרעה מול חמאס. אין הכרעה מול חיזבאללה. אין הכרעה מול איראן. אין הכרעה מול החות׳ים.

אפס הכרעות. ואיפה הניצחון המוחלט שהבטיחו לנו?

במקום זה אנחנו מקבלים הדהודים עלובים, שקריים ונלוזים של תיאוריות קונספירציה חסרות שחר ובסיס. ותירוצים מפה עד לפלנד.

תירוצים, תירוצים ועוד תירוצים.

אז איך, ביביסטים יקרים, אתם מסבירים לעצמכם את כל זה? אילו תירוצים אתם מוכרים לעצמכם?

״רק ביבי יכול״. ״ביבי המלך״.

אתם רציניים? אתם מאמינים לזה? מה מחזק את האמונה שלכם?

רוצים עוד סיבוב כזה? לא סבלנו מספיק?

ומעבר לזה, התחושה שלי היא שכמעט בכל תחום אחר המצב פה רק הולך ומידרדר.

אני לא מנסה לשכנע אתכם. הגעתי למצב שבו אני מרגיש שאין טעם. אבל אני כן מאחל לכם שבת שלום.

בדיוק סיימנו את יום כיפור. אני מציע לכולנו, באמת ובתמים, לעשות חשבון נפש.

אין שום סיבה שנשלים עם חיים במדינה ששום דבר בה לא זז קדימה.

מגיע לנו יותר.

מאחל לכולם חג סוכות שמח.

עידן